"די… זהו…נגמר…זה הדייט האחרון", אומרת גל. "כמה אפשר להיות במצב המתסכל הזה?" על פס היצור של סכמת הדייטים האפורה, שום דבר לא קורה. "לא מתרגשת מאף אחד וגם אם כן הוא מתאדה או מגיח מעת לעת ללא פשר".
תוכן שחוזר על עצמו בחדר הטיפולים. שוב אותה תחושה של מפח נפש שבה ועולה בקרב נשים המחפשות קשר וזוגיות. כך במפגש עם המרחב הדיגטילי האנונימי, מהות פנימית היא מטבע שחוק. החיפוש הסיזיפי אחר יחסים מביא נשים וגברים כאחד לפרוש מהמשחק. זירת המשחק, בה דימויים נוצצים וכוזבים מניעים את הדרמה הוירטואלית, מתגלה כחסרת תוחלת. המשאלה לאיחוד זוגי הולכת ומתרחקת ומובילה פעמים רבות לויתור ולנסיגה.
חווית "השום דבר" שמתארת גל מתכתבת עם מושג "השום מקום", שתבע האנתרופולוג Marc Auge , מונח המאפיין את העידן הגלובלי. הימצאות במרחבים סביבתיים ודיגיטליים נטולי גבולות מוכרת לכולנו. דוגמא לכך היא במפגש עם המרחב הציבורי, כמו הקניון או לחילופין, עם הרשת האינטרנטית, המקיימת מגעים אינסופיים נטולי ממשות. קשה מאוד להתנהל בעולם ללא חווית ממשות, כפי שקורה לגל ולרבים אחרים.
הפסיכואנליטיקאי הבריטי דונלד ויניקוט הבחין בין שני מצבי עצמי בסיסיים. "עצמי אמיתי" ו"עצמי כוזב". במציאות פנימית כוזבת תחושת הממשות נפגמת והאדם פועל מתוך צורך לרצות את סביבתו, על חשבון קיום נפשי בריא ואותנטי. המגע הוירטואלי היום יומי מוביל בסופו של דבר לתחושת ניכור פנימית ולפגיעה בחווית הרצף והזהות.
